הסיפור של יניב

הסיפור של יניב

מספר דב שפילמן, מנהל בית שקמים:

״בשנת 2003 התקשר אלי מנהל מוסד לילדים ולבוגרים עם הפרעות התנהגות ופיגור קל.

המנהל סיפר לי כי שמע שיש ב"בית שקמים" מקום פנוי והוא מבקש שנבוא לפגוש את יניב, אחד המתבגרים, כדי לנסות לקלוט אותו. הוא האמין כי במסגרת חינוכית אחרת יהיה ליניב סיכוי להשתקם מבחינה התנהגותית ותפקודית.

הגעתי יחד עם העובדת הסוציאלית שלנו כדי לפגוש אותו במסגרת שבה הוא חי.

פגשנו מתבגר מבוהל, חסר שקט ומתקשה בדיבור. היה ברור כי הוא משדר מצוקה.

עד היום אני לא יודע להסביר מדוע הוא שבה את לבי. החלטתי לתת לו סיכוי ולקבלו לבית שקמים למרות הסתייגות העובדת הסוציאלית, ושלא על פי הליכי הקבלה הרגילים. האינפורמציה שהייתה לנו על תפקודיו הייתה בסיסית ביותר, ועם זאת חשתי כי דחוף להוציאו מן המקום שבו היה.

השנה הראשונה לקליטתו הייתה קשה. יניב היה אוגר מזון בחדרו, מסתיר את חפציו, מתפרץ לעתים תכופות, מגיב באלימות, ובעיקר חסר גבולות. בנינו עבורו תכנית קידום אישית, ובעבודה משותפת של כל אנשי הצוות, ראינו איך הוא משתפר, משתף פעולה ומגלה רצון להצליח. שידרנו לו המון אהבה, ובעיקר פעלנו כדי להחזיר לו את האמון בעצמו ולבנות אמון בסביבה החדשה שלו. היה ברור לנו כי המרכיב העיקרי בהתנהגותו נובע מיצר ההישרדות שסיגל לעצמו בחייו הקודמים במסגרות סגורות. בתהליך עקבי הצלחנו להפיג את תחושות החרדה, המגננה וחוסר האמון שבהן היה נתון. עם הזמן התגלה לכולנו יניב אחר, היודע ליהנות, להשיב יחס לחבריו, ובעיקר, להאמין בעצמו ובסביבה שהוא חי בה.

לאורך השנים הצליח יניב בעבודות שונות שעסק בהן, תפקד בעצמאות והיה אהוב על ידי מעסיקיו, חבריו, ואנשי הצוות והוא היה בזוגיות עם אחת מדיירות הבית. כולנו חשנו סיפוק גדול מהצלחתו והיינו גאים בתהליך שעשינו ביחד.״

במאי 2019 אובחנה אצל יניב לוקמיה והוא אושפז בבית החולים. בזמן מחלתו צוות בית שקמים היה איתו בבית החולים באופן יומיומי וניהל מול הצוות הרפואי את תהליך הטיפול בו. כאשר הייתה תקווה שיניב יוכל להשתחרר מבית החולים ולחזור הביתה, נערכנו כדי לאפשר זאת ולהתאים את הבית למצבו הסיעודי, כדי שיוכל לחזור להיות בביתו המוכר והאהוב. למרבה הכאב, יניב לא הספיק לחזור הביתה. הוא נפטר ב 2  באוגוסט 2019. אנשי הצוות והדיירים זוכרים אותו באהבה ובגעגועים.