הסיפור של גידי
הסיפור של גידי
לפני כ- 16 שנה, כאשר בננו גידי התקרב לגיל 21 התחלנו לחפש לו בית לחיים. לאחר שבדקנו מספר הוסטלים הגענו להוסטל שקמים.
המקום לא היה לגמרי חדש עבורנו. הכרנו את דב כמדריך השחיה של גידי, וגידי גם השתתף בקייטנות הקיץ של שקמים, אך עדיין לא הכרנו את ההוסטל עצמו. כאשר סיימנו את הביקור לא היה לנו ספק שזהו המקום המתאים והטוב ביותר לבננו. אמנם התנאים הפיזיים היו טובים יותר בחלק מההוסטלים האחרים, אבל אף אחד מהם לא נתן לנו הרגשה של בית. התרשמנו מאוד מהחום האנושי ומהתנהלותו של צוות ההוסטל וצוות ההנהלה של עמותת שקמים. הקליטה של גידי בהוסטל הייתה יוצאת מן הכלל.
בשנים הבאות חזינו במאמצים הקשים להקמת בית חדש וקבוע לילדינו. למאמצים אלו נרתמו חברי העמותה וההנהלה, צוות ההוסטל וההורים. לפני כ-5 שנים הגענו למטרה – היה שווה להמתין לבית שכזה.
גידי מאוד נהנה מהחיים בהוסטל. הוא נהנה מהפעילויות הרבות והמגוונות המתקיימות בו, מהקשר הבינאישי עם החניכים והצוות, וכן מהעבודה ומהלימודים בבר אילן. למרות שבכל סוף שבוע הוא רוצה לבלות בבית, הוא תמיד מזכיר לנו כאשר מגיע הזמן לחזור בחזרה.
לפני כשנה החלה להתפשט מגפת הקורונה. בתקופה קשה זו, צוות ההוסטל העניק לילדינו מענה וטיפול יוצאי דופן. כלל הצוות התגייס ועבד שעות רבות, תוך הפגנתן אחריות והתחשבות בצרכים של כל אחת ואחד מהחניכים. מנהל הוסטל שקמים, דב שפילמן, שהה בבידוד עם חניכים שאובחנו כחולים – מעשה שהוא כלל לא ברור מעליו. התנהלות זו, העניקה לנו פעם נוספת את ההרגשה שיש על מי לסמוך. על-כך תודתנו העמוקה – יישר כוח.
אלכס ורינה קפלן
